בנק הפועלים בע"מ נ' מורנו ואח'

החלטה

1.התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה כספית בסדר דין מקוצר בסך 451,004.63 בגין חיוביו של נתבע 1 (להלן: "החייב") כלפי התובע ועל סך 449,456 ₪ כנגד נתבעים 2,3,4 בשל ערבותם להלוואה שנטל החייב מהתובע על סך 550,000 מיום 14/2/11 (להלן: "ההלוואה").

2.הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן, נתמכת בתצהירי הנתבעים, ולאחר ברירת המוץ מן התבן, נמצא כי טענות הנתבעים העיקריות בבקשה כלפי התביעה הן כדלהלן:

א.התובע לא פעל בהתאם לסעיף 8 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967 הקובע כי הנושה אינו רשאי לנקוט בהליכים כנגד הערב אם לא דרש תחילה מהחייב את קיום חיובו. ולא נשלח להם מכתב התראה בהתאם לסעיף 20 לחוק הערבות המטיל חובה על התובע להודיע לערב על אי קיום החוב על ידי החייב.

ב.התובע לא מסר לערבים העתק מחוזה הערבות ולא נתן להם הזדמנות סבירה לעיין בחוזה לפני החתימה.

ג.התובע פעל בחוסר תום לב עת פרע חסכונות של החייב בסך של 150,000 ₪ לכיסוי יתרות חובה בחשבון העו"ש וכרטיסי האשראי של החייב ולא לטובת פירעון ההלוואה.

ד.התובע הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו כלפי הערבים ולא גילה להם שמצבו הכלכלי של החייב קשה וכי ההלוואה נלקחה על מנת לפרוע הלוואה קודמת שהערבים לא ידעו שהחייב לא עמד בתשלומיה.

ה.לטענת הנתבעים, התובע פעל בחשבון הבנק של החייב כבשלו, עת ביצע פעולות שונות, פירעון חסכונות וכספים וביצע חיובים שונים שלא בתום לב תוך פגיעה קשה בזכויות הנתבעים.

ו.הנתבעים הינם ערבים יחידים ולא גולה להם סכומי פירעון הקרן, שיעורי הריביות ומועדי הפירעון.

3.עם תחילת הדיון בבקשת רשות להתגונן, הסכימו ב"כ הצדדים כי בקשת רשות להתגונן מטעם החייב תמחק ויינתן כנגדו פסק דין על יסוד כתב התביעה ונספחיו.

4.הערבים, נתבעים 2,3,4 נחקרו על תצהיריהם והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה:

5.ההלכה הנוהגת היא, כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר אמת. כך יטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. ברם, אם במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע מופרכת הגנתו לכאורה או מתברר מפיו הוא, שהאמור בתצהיר אינו נכון, אזי מתבקשת המסקנה, כי ההגנה היא "הגנת בדים", ובית המשפט לא ייעתר לבקשה.

מכאן אדון בטענות הנתבעים כסדרן:

6.בתצהיר נתבעת 2 (להלן: "ימית" ) נטענו הטענות הבאות:

התובע לא נתן לה הזדמנות סבירה לעיין בחוזה הערבות ולא נתן לה העתק חתום של חוזה הערבות.

התובע לא גילה לה את מצבו הכלכלי הקשה של החייב, טרם החתימה על הערבות ואת העובדה כי ההלוואה נלקחה על מנת לפרוע הלוואה קודמת שהחייב לא עמד בתשלומיה.

התובע לא אפשר לה להיכנס לנעליו של החייב ולשלם את החוב בתשלומים ולא שלח כל דרישה לכיסוי החובות ומלבד "מכתבי התראה" לא נעשתה אליה כל דרישה.

התובע נהג בחשבון הבנק של החייב כבשלו, ביצע פעולות שונות, פרע ופדה חסכונות וכספים, ביצע חיובים שונים ומופרזים שלא בתום לב ותוך פגיעה קשה בזכויותיה. כבר בשלב זה, אני מורה על דחיית הטענה, שנטענה בעלמא, בהעדר כל פירוט כמתחייב בטענה כגון דא, בדבר מהן הפעולות הנטענות שביצע התובע.

7.ימית נחקרה על תצהירה ואישרה את חתימתה על כתב הערבות והעידה, בין היתר, כי היא ידועה בציבור של החייב משנת 2000 ולהם 3 ילדים משותפים. ימית העידה כי יש לה מערכת יחסים טובה המבוססת של שיתוף עם החייב, כאשר החייב אחראי על הפרנסה בבית והיא על גידול הילדים. ימית העידה כי היא סמכה על החייב והאמינה בעסק ולכן החליטה לחתום.